<h1>ראבי"ה סימן רע"ט</h1>
<h2>דף קלב.</h2>
והא דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא הני מילי במכשירי מילה אבל מילה גופה דדוחה שבת מנלן, אמר רבי יוחנן ביום השמיני ביום אפילו בשבת. וביום ולא בלילה נפקא לן מבן שמנ[ת] ימים. והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למוהליה דכתיב המול לכם כל זכר. ומיהו עיקר מצוה מוטלת על אביו, כדתנן בפרק קמא דקידושין [כ"ט ע"א]. והיכא שהוא יתום או שאין אביו בעיר גדולי העיר או שליח צבור מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, שהמצוה מוטלת על הבית דין, שהם במקום האב. והיכא דלא מהליה [בי דינא] מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב [ו]ערל זכר אשר לא ימול וגו'. והוא מברך ליכנס בבריתו של אברהם אבינו. [קל"ב ע"ב] תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה ובין שלא בזמנה. ותניא אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא נימול ביום נימול לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר מנין [תלמוד לומר וביום]. והיכא דליכא ישראל דידע למימהל ואיכא גוי דידע משמע בפרק שני דעבודה זרה [כ"ז ע"א] דמילה בגוי פסולה, דכתיב המול ימול וגו'. אבל איתתא כשירה למימהל, דהילכתא כרבי יוחנן, ולא כדאמר רב פפא. וכן פסקו רברבתא. ומיהו אי איכא גברא רופא מהדרינן עליה, לאפוקי נפשיה מפלוגתא. ומלשון כשירה אין להוכיח דבדיעבד קאמר רבי יוחנן דדילמא איידי דתנא פסולה תני נמי כשירה.
<h2>דף קלג.</h2>
עושין כל צרכי מילה מוהלין ופורעין ומוצצים ונותנים עליה איספלנית כמון אם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עליה סמרטוט לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת.
<h2>דף קלג:</h2>
(ד)תניא המ(ו)ל כל [זמן] שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה ובין על ציצין [שאין מעכבין את המילה] פירש על ציצין [המעכבין את המילה חוזר על ציצין] שאין מעכבין את המילה אינו חוזר. תנו רבנן מהלקטין את המילה ואם לא הילקט ענוש כרת, ואוקימנא באומן וכגון שהיה סבר לו להספיק למולו מבעוד יום, ולא יכול לגמור עד שחשיכה, והנה עשה מילה שלא בזמנה בשבת. ויש מפרשים שהערלה כעין ילקוט שמכניס בו אבנים. אמר רב פפא האי [אומנא] דלא מייץ סכנה הוא ומעברינן ליה.
<h2>דף קלד.</h2>
תנו רבנן (אלו) דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן. [וכן] לחול[ה] בשבת. [ו]הני מילי בלא ליכא, פירוש שאינו מערבו יפה יפה.
